חובת ההוכחה החלה על המבוטח או המוטב

על מבוטח הטוען כי אירע לו מקרה ביטוח להוכיח כמה דברים:

  • הסיכון שהתממש בעקבות מקרה הביטוח הנו מבין אלו שהפוליסה מכסה
  • הנזק שנגרם בעקבות מקרה הביטוח הנו מבין אלו שהפוליסה מכסה
  • הנזק שנגרם בעקבות מקרה הביטוח, נגרם כתוצאה מהתממשות הסיכון שהנו מבין אלו שהפוליסה מכסה
  • הסיכון שנגרם החל במהלך תקופת הביטוח

חשוב לציין, כי הגישה הנוהגת כיום, הנה שאת היסודות לעיל יש לפרש בקשר עם פוליסת הביטוח הספיציפית ולא במנותק ממנה. כך, מונח המופיע בפוליסת ביטוח אחת עשוי להתפרש בצורה שונה לגמרי בפוליסה אחרת.
כמו כן, בכל ספק של התגבשות מקרה ביטוח, יפעל אותו ספק לטובת המבוטח, שכן הכלל במשפט הישראלי הנו שיש לפרש חוזים כנגד המנסח ובפרט כשהמדובר בחוזה אחיד כדוגמת פוליסת ביטוח המונפקת על ידי המבטח למבוטחים רבים.
סעיף 22 לחוק חוזה ביטוח מורה למבוטח להודיע למבטח מיד מלאחר שנודע לו על קרות מקרה הביטוח. בהתאם לאותו סעיף, על המוטב להודיע למבטח מיד לאחר שנודע לו על קרות מקרה הביטוח ועל זכותו לתגמולי ביטוח. די בכך שאחד מהם יודיע למבטח על המקרה, מתן הודעה על ידי אחד מאלה משחרר את האחר מחבותו.

חובת ההודעה הנה, אם כן, מיידית וביסודה של חובה זו מונחות שתי תכליות:

  • מתן אפשרות למבטח לברר את חבותו כאשר העדויות והראיות קיימות וטריות
  • מתן אפשרות למבטח לפעול במהירות וביעילות להקטנת הנזק שנגרם, עד כמה שאפשר סמוך למועד קרות מקרה הביטוח.