חוק חוזה הביטוח

חוק חוזה הביטוח כולל הוראות והסדרים ספציפיים ומיוחדים אשר נועדו להסדיר את מערכת היחסים בין אותם צדדים לחוזה ביטוח, תוך מטרה לשמור ולהגן על המבוטח מפני כוחה הרב של חברת הביטוח ולדאוג לצמצום הפער בין השניים.
חוק חוזה ביטוח מורכב מחמישה פרקים:

  • הוראות כלליות שהנן רלוונטיות לכלל סוגי הביטוח.
  • ביטוח חיים.
  • ביטוח תאונה, מחלה ונכות.
  • ביטוח נזקים לנכסים וביטוח אחריות.
  • הוראות כלליות נוספות לגבי תחולת החוק.

חוק חוזה הביטוח נועד להחליף את הדין העותומני שהסדיר סוגיות מסוימות בתחום הביטוח והתייחס בעיקר לביטוח נכסים ואת הדין האנגלי שנשאב למשפט הישראלי בתקופת המנד"ט הבריטי. שילוב זה של חוק עותומני ודין בריטי גרם לסרבול רב בתחום הביטוח, מה גם שרוב ההלכות שנסמכו על מערכת זו של דינים נטו בבירור לטובת המבטח, כך שלא פעם נותר המבוטח מקופח.
באופן קוטבי ביותר לדין האנגלי ולדין העותומני, בוסס חוק חוזה ביטוח על הדין הקונטיננטלי. מנסחי ההצעה הסתמכו במלאכתם בעיקר על חוקי הביטוח של שוויץ, צרפת, גרמניה, ארגנטינה ואיטליה. המחוקק ראה בדינים אלו, ובדין השוויצרי בפרט, דינים ראויים המגשרים על הפער הטבעי הקיים בין המבטח למבוטח ועל חוסר השוויון הקיים ביניהם.
כאמור, תכליתו העיקרית של החוק הנה להגן על המבוטח מפני כוחו העודף של המבטח. לפיכך, מגדיר החוק את הצדדים לעיסקת הביטוח כנפרדים לחלוטין זה מזה. החוק יוצא מנקודת הנחה, כי בין צדדים אלו קיים אי שוויון מובנה, והוא מכוון לאזן אי שוויון זה.
כך, הצעת חוק חוזה ביטוח מסבירה, כי החוק נועד להסדיר את הביטוח הנקשר במשפט הפרטי בין המבטח המסחרי לבין המבוטח.
כפועל יוצא ממגמה זו, מהווה עיקרון תום הלב החל במשפט הישראלי בכלל, ובתחום המשפט המסחרי בפרט, חולש גם הוא על הוראות חוק חוזה ביטוח. לפיכך, גם כאן יש לשקול את הדברים על פי אמת המידה של "דרך מקובלת ותום לב".